רבי מאיר בעל הנס חי בדור השני שלאחר החורבן והיה גדול התנאים בדורו – הדור הרביעי של התנאים , כמבואר בגמרא במס’ עירובין ” גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו”.

רבי מאיר היה תלמידו החשוב ביותר של רבי עקיבא, וכמובא בירושלמי מסכת סנהדרין כי כאשר סידר רבי עקיבא את המקום לתלמידים קבע כי רבי מאיר ישב תחילה. רבי מאיר למד תורה גם מפי רבי ישמעאל כמבואר בגמרא במס’ עירובין “כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא, אינו אלא רבי מאיר ששימש את רבי ישמעאל ורבי עקיבא”. בנוסף לכך נסמך לדון בדיני קנסות ולסמוך אחרים על ידי רבי יהודה בן בבא בשעת גזירת המלכות שלא לסמוך כמבואר בגמרא במס’ סנהדרין.

רבי מאיר הוא מזרע נירון – השר הגדול של קיסר כמסופר בגמרא מס’ גיטין, מלך רומי שלח את נירון להחריב את ירושלים וכשהגיע לירושלים שאל תינוק אחד מה למד היום, ענה אותו תינוק: ‘ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל…’ הבין נירון את משמעות הדברים כי מחריבה של ירושלים יענש ביד הקב”ה ועל כן ברח מהצבא ובא לחסות תחת כנפי השכינה ומזרעו יצא התנא הגדול ר’ מאיר.

הוא נשא לאשה את בתו של התנא האלוקי רבי חנינא בן תרדיון שהיה מעשרה הרוגי מלכות. אשתו ברוריה היתה ידועה בחכמתה ובצדקותה, ומדברי תורתה מובא בתלמוד, על גדלותה ניתן ללמוד ממה שאמרו עליה בגמרא מס’ פסחים שהיתה לומדת בכל יום שלוש מאות הלכות משלוש מאות חכמים במשך שלוש שנים.